יום העצמאות לתינוקות: איך עוזרים להם לישון לבד?

כהורים, אנחנו רוצים לעודד את הילדים שלנו לעצמאות כדי שידעו להתמודד עם העולם. אחת הדילמות העיקריות של מרבית ההורים בחודשים שלאחר הלידה היא כיצד נכון לעזור לילדיהם להירדם – מהי השיטה הנכונה לעודד שינה עצמאית או האם בכלל עדיף להמשיך להתכרבל יחד? קבלו סקירה מיוחדת לכבוד יום העצמאות, שתעזור לכם להחליט.

לפני הכול – טקס שינה

כל הורה ותיק יודע שכשהתינוק מצליח לשוב לישון בכוחות עצמו, איכות החיים של כולם בבית משתפרת. לתינוקות מחזורי שינה של כשעה, ביניהם הם מתעוררים קלות ואמורים לשוב להירדם. את היכולת להירדם לבד ניתן לפתח באמצעות אימוני שינה – מסע שעוברים ההורים והתינוק יחדיו במשך כשבועיים ואף יותר במקרים רבים. לכן חשוב להתמיד גם כשהעייפות מאיימת להכריע. לא משנה באיזו שיטה תבחרו – הקפידו להישאר ממוקדים במטרה ובדרך שלכם להגשמתה.

אחד העקרונות היותר מוסכמים לגבי שינת תינוקות הוא לכונן טקס שינה מרגיע וקבוע בפרק זמן מוגדר מראש לפני שמכבים את האור. טקס השינה כולל פעילויות מרגיעות כגון עיסוי, אמבטיה, הקראת סיפור או שיר ערש והכנת המיטה לשינה.

טקס השינה כולל בפועל את הקשרי השינה שהתינוק מפתח, כלומר את דפוסי ההתנהגות (של התינוק ושל ההורים), חפצי מעבר או תנאים סביבתיים המתקשרים במוחו של התינוק לתהליך ההירדמות. במהלך הלילה, כשהתינוק מתעורר באופן טבעי בין מחזורי השינה, הוא מחפש את אותם התנאים שסייעו לו להירדם כדי לשוב לישון, בהיעדרם הוא עלול להתקשות לעשות זאת ולבכות לעזרה. הקשר שינה חיובי יכול להיות חפץ מעבר כמו דובי או "שמיכי", והקשר שינה שלילי יכול להיות תלות במגע מסוים או בעצם הנוכחות שלנו ההורים. לכן בכל שיטה שתבחרו המטרה שלכם היא לאפשר לתינוק להירדם בצורה עצמאית ללא מעורבות ישירה שלכם.

עיקרון הרצף – 0 עצמאות

לפני שניגע בחמש שיטות אימון השינה הנפוצות ביותר, כדאי להכיר גם את הגישה ההפוכה: "עיקרון הרצף" נוסח בספר בעל אותו שם שיצא לאור ב-1975, על ידי ג'ין לידלוף, אמריקנית שחיה כשנתיים עם שבט אינדיאני ביערות הגשם של ונצואלה. לפיו עיקרון זה, התינוק צמוד להוריו במשך כל שעות היממה, אך לא מהווה את מוקד תשומת הלב שלהם. הורים הבוחרים לאמץ גישה זו מרדימים את התינוק בצמוד לאם במשך תקופה ארוכה, עד שהפעוט מבקש לישון בנפרד, וגם אז הוא ממשיך להיות רצוי במיטת הוריו ומוזמן להצטרף לשינה משותפת בכל שלב בלילה.

הנוקטים בשיטה זו מאמינים שילדים הישנים לצד הוריהם נהנים משינה טובה יותר, סובלים פחות מחרדות, מסתגלים יותר בקלות למצבים שונים ומפגינים ביטחון עצמי רב יותר. עם זאת, מפני שהאם צמודה לתינוק, היעדר מרחב שינה פרטי עלול לפגוע באיכות השינה של האם, בפרטיותה ואף באינטימיות בזוגיות.

טכניקות אימון השינה הנפוצות

עיטוף התינוק

תינוק בחודשיו הראשונים, העושה את המעבר מהחיבוק החם של הוריו למיטתו עלול לחוש חוסר ביטחון. עיטוף התינוק בשמיכה דקה או בד טטרה עשוי, לפי מומחים, להעניק לו תחושת ביטחון ולסייע לו להירדם בכוחות עצמו. העיטוף נעשה בשלב מוקדם בחייו של התינוק, מהלידה ועד לגיל של כארבעה חודשים. בשלב ראשוני זה בחייו של התינוק, העיטוף מצמיד את גפיו לגופו ומעניק תחושת הגנה כמו חיבוק חם או אפילו תחושת חזרה לרחם. את טכניקת העיטוף אפשר ללמוד בקלות (באמצעות ייעוץ שינה או בסרטונים ברשת), רק שימו לב שיש לעשותה בצורה נכונה ומדויקת. מומלץ להפסיק לעטוף את התינוק כשהוא מתחיל להניע את הגפיים ומנסה להתהפך. ניתן, ולעתים מומלץ, לשלב שיטה זו עם שיטות נוספות המעניקות ביטחון לתינוק ומסייעות לו להירדם.

רעש לבן

אחת התפיסות השגויות הנפוצות בקרב הורים צעירים היא שתינוק צריך שקט מוחלט כדי להירדם. למעשה, שקט מוחלט הוא גם הקשר שינה שלילי, והשאיפה אליו מכניסה את הבית לסגר ומשביתה כל פעילות שעלולה להפריע למנוחתו של התינוק – משטיפת כלים ועד צפייה בטלוויזיה או אירוח חברים. הפתרון הוא שימוש ברעש לבן – צלילים נמוכים מונוטוניים הממסכים את רעשי הרקע מהסביבה, ומזכירים לתינוק את הצליל הקבוע ששמע כשהיה ברחם אימו. כמו פעולת העיטוף, גם את הרעש הלבן אפשר לשלב עם טכניקות אחרות לאימון שינה.

תוכלו למצוא רעש לבן באפליקציות הזרמת המוזיקה, דוגמת ספוטיפיי, או אפילו להפעיל את מכונת הכביסה והמייבש בשעות השינה, אם הרעש העמום מגיע עד לחדר השינה של התינוק. אם התינוק התרגל לרעש הלבן ומתקשה להירדם בלעדיו, פשוט הנמיכו בהדרגה את עוצמת הרמקול לאורך שבוע-שבועיים של הרדמות. ברגע שהתינוק ילמד להרדים את עצמו תפחת מידת הרגישות שלו לרעשים בבית.

"הרם-הורד"

הטכניקה הזו מתאימה להורים שהתרגלו להרדים את תינוקם על הידיים או כאלה שעדיין לא מרגישים בנוח לוותר על המגע בזמן ההרדמה. שיטה זו מבוססת על תהליך הדרגתי במהלכו התינוק לומד להירגע ולהירדם בכוחות עצמו בעריסה. בתום טקס השינה נפרדים מהתינוק ויוצאים מהחדר; בכל פעם שהוא בוכה, נכנסים חזרה לחדר, מרימים את התינוק ומנחמים אותו עד שהוא נרגע, אך לא נרדם. ברגע שהתינוק נרגע מחזירים אותו לעריסה ויוצאים מהחדר.

הכינו את עצמכם לכך שבפועל הבכי יחזור בכל פעם שתשיבו את התינוק לעריסה, ותיאלצו לבצע את הפעולה הזאת פעמים רבות, לעתים במשך זמן רב. הימים הראשונים בשיטה זו עלולים להיות מתישים פיזית וגם נפשית. המקפידים יראו בסבירות גבוהה תוצאות טובות בתוך כשבוע.

הכיסא

בניגוד לשיטת "הרם-הורד", בטכניקה הזו אתם נשארים בחדר אבל לא מוציאים את התינוק מהעריסה. המטרה בטכניקה זו היא להגדיל בהדרגה את המרחק הפיזי בין ההורה לתינוק עד שנוכחות ההורה בחדר אינה נדרשת. לפי שיטה זו, בתום טקס השינה,  מכבים את האור ונשארים לשבת על כיסא לצד המיטה כשהתינוק רגוע. בכל פעם שהתינוק בוכה קמים מהכיסא, מרגיעים אותו – במגע קל או בדיבור רגוע – וחוזרים לשבת בכיסא לפני שהוא נרדם. חשוב לשמור על שקט ולהימנע מקשר עין בזמן שיושבים על הכיסא והתינוק רגוע.

לאט-לאט, ובהתאם לתגובת התינוק, מרחיקים מדי כמה ימים את הכיסא עד שמגיעים לשבת ליד הדלת. לאחר מכן ניתן לוותר על הכיסא ולצאת לחלוטין מהחדר בתום טקס השינה.

5 הדקות (לא באמת לוקחת 5 דקות)

זו כנראה הטכניקה השנויה ביותר במחלוקת מבין שיטות אימון השינה הפופולריות. הטכניקה הזו דומה לשיטת הרם-הורד אך היא מבוססת על כך שהתינוק בסופו של דבר יתייאש מהבכי.

לפי שיטה זו, לאחר טקס השינה מכבים את האור, מאחלים חלומות פז ויוצאים מהחדר. בניגוד לשיטות האחרות, בכל פעם שהתינוק בוכה לא ממהרים להרגיע אותו אלא ממתינים חמש דקות ואז נכנסים לחדר. חלק מהנוקטים בטכניקה זו מאריכים את זמן התגובה לעשר דקות ולעתים אף ל-15 דקות של בכי. לפי התומכים בשיטה זו, התינוק מסוגל להתמודד בכוחות עצמו עם הקושי בפרידה, אך מתנגדיה טוענים כי השיטה גורמת לתינוק לחוש חרדה, חוסר ביטחון ומצוקה ממושכים, והסיבה שבכיו פוסק עם הזמן, נובעת מייאוש ומתוך הבנה שהוריו לא יגיעו לנחם אותו.

עכשיו נותר לכם רק לבחור את השיטה המתאימה לכם ביותר ולכבות את האור.