למה כל כך קשה להירדם מחוץ לבית

זה יכול לקרות בכל כך הרבה סיטואציות – נסיעת עבודה, הלילה הראשון בבית חדש או אפילו נופש מפנק במלון יוקרתי שציפיתם לו כל כך הרבה זמן. הגעתם למקום החדש, אתם זקוקים בהחלט לשנת לילה טובה אבל לא מצליחים להירדם. אין ספק שהתחושה הזו יכולה להיות מאוד מתסכלת, אבל תתנחמו בכך שאתם לגמרי לא לבד: מחקרים הראו שיותר מ-60% מהמבוגרים בארה"ב מתקשים לישון מחוץ לבית, בעיקר בלילה הראשון.

מתברר שהקושי לישון במקום לא מוכר לא נובע מפינוק או מהרגלים לא בריאים. ה"אשם" האמיתי הוא המוח שלכם, כך גילו מדענים מאוניברסיטת בראון בארה"ב, שבדקו מה עומד מאחורי מה שמכונה "אפקט הלילה הראשון". מה בעצם קורה פה?

כדי להבין את התופעה ערכו החוקרים שלושה ניסויים בהשתתפות 35 נבדקים בריאים, שלא סובלים מבעיות שינה כלשהן. בניסוי הראשון, החוקרים בדקו את פעילות המוח של הנבדקים במהלך שני לילות שבהם ישנו במעבדה. הם התמקדו בשלב השינה העמוקה המכונה "שנת גלים אטיים", ובדקו כיצד המוח הגיב לכל מיני הפרעות שהיו בחדר כמו צלילים שקטים.

הנחקרים היו מחוברים למכשירים שבדקו פרמטרים כמו קצב הלב, רמת החמצן בדם, הנשימה, תנועות הידיים והרגליים וכן את הפעילות בשני צדי המוח. הממצאים היו חד-משמעיים: בלילה הראשון, הצד השמאלי של המוח היה אקטיבי ועירני מהצד הימני, בתגובה לרעשים זרים. הלילה השני של הניסוי התקיים שבוע לאחר מכן, ובו נמצאה הרבה יותר סימטריה בין התפקוד של שני צדי המוח של הנבדקים בזמן השינה במעבדה.

החוקרים הבינו שחוסר הסימטריה הזו הוא למעשה הדרך של הגוף שלנו "לישון עם עין אחת פקוחה" – כשאנחנו במקום לא מוכר, חצי מהמוח נותר ערני ודרוך בלילה הראשון כדי שנוכל להתעורר במהרה במקרה הצורך. המצב הזה גורם לנו לזוז, להתהפך ולא להצליח לשקוע בשינה עמוקה מפני שהמוח לא נכבה לחלוטין. מדענים מכנים את זה "שינה לא סימטרית", אנחנו קוראים לזה – "אוףףףףףף".

מבחינה אבולוציונית יש פה דווקא הרבה היגיון. לבני אדם אין שום נשק טבעי להגן על עצמם מפני מתקפות, מה שהופך אותם פגיעים במיוחד בזמן השינה. המוח שלנו התפתח באופן שמאפשר לנו לישון בנחת בסביבה מוכרת כמו חדר השינה שלנו: הוא מזהה שבסביבת הבית הסיכון נמוך מאד וששתי האונות פועלות באופן סימטרי בזמן השינה, כלומר יש בהן מעט מאוד פעילות. המסקנה: בטריטוריה שלנו אין שום בעיה לישון כמו שצריך.

חוקרי שינה מכירים היטב כבר שנים את אפקט הלילה הראשון, ולכן לעתים הם לא מתייחסים למה שקורה בלילה הזה במהלך מחקרי שינה. המנגנון הזה, קצת מפתיע לומר, מזכיר במידת מה את האופן שבו פועל מוח של ציפור. ציפורים יכולות ממש לכבות את המוח כשהן ישנות, אבל הן משאירות עין אחת פקוחה ששולחת מידע לאונה במוח המקושרת לעין הזו.

באופן זה, גם כאשר הן ישנות, הצד העירני של מוח הציפור יכול לקבל החלטה על "לחימה או מנוסה"(fly or fight) ולהגן עליהן מפני חתול רעב או נשר תוקפני. החדשות הפחות טובות הן שבגדול, אין ממש דרך לשנות את המנגנון שגורם לשינה הלא סימטרית הזאת. אבל יש גם חדשות טובות – המוח מסתגל מהר מאוד לסביבה חדשה ורוב האנשים ישנים רגיל לגמרי בליל השני שלהם במקום לא מוכר. ויש חדשות אפילו טובות עוד יותר – מתברר שאנשים שנמצאים הרבה בנסיעות ובטיולים מצליחים לפעמים לאמן את המוח שלהם לעקוף את אפקט הלילה הראשון.